פסק-דין בתיק ת"א 16570-07

1.         בפני תביעה לפיצויים בסך 120,000 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לדירת התובעים  ותכולתה (להלן: הדירה").

2.         התובעים הינם תושבי העיר ג'נין. לטענתם על הנתבעת לפצותם על הנזקים שנגרמו לדירת המגורים שלהם ותכולתה, הנמצאת בשכונת  אלבוסתאן. זאת עקב פעילות הנתבעת ללכידת מבוקש באותו הבנין (להלן: "הבניין").

3.         ביום 23.11.2005 (להלן: יום האירוע) בוצעה פעילות צה"ל בעיר ג'נין במטרה ללכוד     מבוקשים. במהלך הפעילות נגרם נזק רב לדירה.

4.      הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, כי פסק הדין יינתן על סמך החומר  שבתיק בית המשפט, ללא צורך בשמיעת ראיות. 

 טענות התובעים

5.         התובעים טוענים כי ביום האירוע  צה"ל (להלן: הכוח) הפציץ באמצעות           טנקים וירי ארטילרי את בניין המגורים שלהם, בו התגוררו בשכירות. עוד קודם לכן כיתר הכוח את הבניין והוציא מתוכו את כל דייריו, כבל את ידי    הגברים והושיב את הנשים על הרצפה.

6.         התובעים טוענים כי צה"ל הפציץ את הבניין לאחר שיצאו ממנו המבוקשים     והוא נותר ריק. כמו כן התובעים טוענים, כי לא נורתה אפילו ירייה אחת             מהבניין אל עבר כוחות צה"ל.  התובעים טוענים כי נגרם נזק רב לבניין בכלל       ולדירתם בפרט, שנאמד ב 120,000 ש"ח.

7.         במישור המשפטי התובעים טוענים, כי הנתבעת התרשלה בכך שנתנה הוראה לירות על הבניין ללא הבדיקות הראויות. כמו כן הנתבעת התרשלה בכך שהתירה את הירי לעבר הבניין שעה שלא נשקפה כל סכנה לכוחותיה. 

8.         הנתבעת השתמשה בטנקים ובטילים, בשעה שלא נשקפה           לכוחות בשטח כל סכנה. שימוש זה היה בלתי סביר וההוראות שהתירו אותו אינן סבירות גם כן.

כך למשל לא נתנה שהות לתובעים לפנות את רכושם מהדירה. כמו כן הנתבעת ביצעה את הירי באמצעות כוח שאינו מיומן לשם כך.

9.         פעילות הכוח במקום הייתה פעילות שיטורית ולא            מלחמתית. זאת מכיוון שהכוח פעל ללכידת המבוקשים מבלי שהיה נתון תחת סכנה.

10.       גם אם יוכח שפעילות הכוח הינה מלחמתית, הרי             שלאחר לכידת המבוקשים, לא היה נתון הכוח תחת סכנה. על כן הפעולות שבוצעו היו פעולות שיטור. התובעים טוענים כי פיצוץ הרימונים בדירה והנזקים שנגרמו לה עקב כך נעשו בפעולה שיטורית, ועל כן לכל הפחות יש לפצותם על נזקים אלו.

טענות הנתבעת

11.       ביום האירוע פעל הכוח על מנת ללכוד מבוקש בכיר בשם            "אבו רוב", שהינו ראש הזרוע הצבאית של ארגון הג'יהאד האסלמי הפלסטיני ואת סייענו (להלן: "המבוקשים"), אשר התבצרו בבניין.

12.       פעילות הכוח נערכה בתוך סביבה עוינת, במהלכה נורתה אש והושלכו מטענים לעבר הכוח. הנתבעת טוענת כי היא כרזה למבוקשים להסגיר עצמם מספר רב של פעמים אך לא נענתה. על כן נאלץ הכוח להפעיל אמצעים, במדרג מהקל אל הכבד, על מנת לגרום למבוקשים להסגיר עצמם, מבלי להכניס כוח רגלי לבניין. הנתבעת מודה כי הפעלת האמצעים ובכללם ירי טנק והפעלת כלי הנדסי (שופל), גרמו לבניין נזקים, בו מצויה דירת התובעים. אלא שפעולות אלה נדרשו במסגרת מאמץ הלחימה ללכידת המבוקשים. הראיה היא, שהמבוקשים הסגירו עצמם רק לאחר פעולות אלה. לאחר מכן הכוח איתר במקום אמצעי לחימה (להן: "אמל"ח"), בהם רובים רימונים תחמושת ועוד. לא ניתן היה לפנות שני רימונים ועל כן הם נוטרלו ע"י פיצוצם.

13.       הנתבעת מכחישה את גרסת התובעים וטוענת כי היא מלאת סתירות, הן בין כתב התביעה לתצהירי התובעים, והן בין התצהירים לגרסאות אותם מסרו לחוקר שנשלח אליהם. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה רק על סמך הסתירות הרבות שבגרסאות התובעים השונות.

14.       יש להתייחס לפעולת הכוח כפעולה מלחמתית, ולא כפעולה שגרתית שיטורית. וזאת ממספר טעמים:

                                 א.                      המבוקש אבו רוב אינו חשוד רגיל אלא מחבל שהורשע ב 18 אישומים שונים ובכללם הורשע בהיותו ראש הזרוע הצבאית של הגיאהד בג'נין. כמו כן הורשע אבו רוב באחריות ישירה לפיגוע בשדה תרומות ולפיגוע בשוק בחדרה, כמו כן הורשע אבו רוב בניסיונות שונים לביצוע פיגועים.

                                  ב.                      לכידת המבוקשים הינה חלק מהמלחמה בטרור, בהיות אבו רוב גורם בכיר שבפעילותו פגע ברגיעה המדינית.